הזהות של היהודים בימי הביניים הייתה מבוססת על השייכות לקהילה ועל קיום המצוות . בפרשנות לתנ"ך ובפיוטים באה לידי ביטוי התפיסה שה' בחר ביהודים להיות לו לעם בזכות נכונותם לקיים מצוות . מנהגים וחגים עיצבו את התודעה של היהודים שהם העם הנבחר , וזיכרון הנסים שנעשו לעם בעבר טיפחו את התקווה לגאולה בעתיד . האמונה של היהודים שהם העם הנבחר וההלכות שאסרו על נישואים עם לא-יהודים מנעו את ההתבוללות של היהודים בחברת הרוב . הלכות , כגון איסור לשתות יין נסך , ודיני כשרות הגבילו את הקשרים החברתיים . הגבלות הלכתיות חלו גם בתחום הכלכלי : בארצות הנצרות נאסר המסחר בחפצים שיוחסה להם משמעות דתית , כגון גביע יין שמשתמשים בו בכנסייה . כמו כן היה אסור לסחור בימי חג נוצריים , שנקראו יום אידם . גם האיסור הכתוב בתורה על הלוואת כספים בריבית ליהודים וההיתר להלוות ללא-יהודים הדגישו את השוני הדתי בין היהודים לסביבתם . מצד אחר היו הלכות שחיזקו את קשרי האחווה בין היהודים : בארצות האסלאם יהודי שביקש למכור את אדמתו לא היה חייב לתת זכות קדימה למוסלמי שהייתה לו קרקע סמוכה , בעוד מתן זכות קדימה כזו ליהודי נחשבה למעשה ישר וטוב ; ...
אל הספר