עלייתם של היהודים לגדולה בחצרות השליטים עוררה את קנאתם של המוסלמים והנוצרים . נוסף לכך אורח החיים הראוותני של כמה מהיהודים העשירים תרם לרגשות איבה . רגשות אלו באו לידי ביטוי במאה העשירית בהתפרצויות אלימות כלפי יהודים , במיוחד על רקע התפוררות הח'ליפות העבאסית . בימיו של הח'ליף הפאטימי אל-חאכם ( עמ' ( 74 פרצו פרעות ביהודי מצרים – ובעקבות תעמולה שהיהודים הם שליטיה האמיתיים של מצרים נהרסו בתי כנסת וחוללו ספרי תורה . גילויים של עוינות כלפי יהודים היו גם בספרד . בתחילת המאה האחת עשרה פרצו פרעות בקורדובה , ובשנת 1066 בגרנדה , ויהודים רבים נהרגו . בהרוגים היה יהוסף בנו של שמואל הנגיד ( עמ' . ( 83 הוא נרצח בידי אדם שטען שיהודי שולט במדינה . המווחידון שלטו במאה השתים עשרה בצפון אפריקה ובספרד . הם כפו על היהודים ועל הנוצרים את האסלאם , ומי שלא המיר את דתו נאלץ לעזוב את ספרד . גזרת השמד הייתה כוללת , אך היה אפשר להימלט ממנה על ידי בריחה אל מחוץ לתחום שלטונם . בעקבות זאת כתב הרמב"ם את איגרת השמד , ובה יצא בחריפות נגד חכם אלמוני שיצא כנגד היהודים שהמירו את דתם . עם זאת , הרמב"ם המליץ לצאת מצפון אפרי...
אל הספר