בין שלושת מוסדות ההנהגה המרכזית היו מאבקים על יוקרה ועל סמכויות . במאה העשירית ראש הגולה עוקבא ניסה להשתלט על ההכנסות שנועדו לישיבות בבבל , אולם הוא נכשל . בלחץ כוהן צדק , ראש ישיבת פומבדיתא בשנים , 936–917 הורד ראש הגולה עוקבא מכיסאו וגורש מבבל . במשך כחמש שנים לא מילא איש את מקומו , עד שבשנת 927 בערך התמנה דוד בן זכאי לראש הגולה . דוד בן זכאי מינה את רב סעדיה גאון , רס"ג ( 942–882 ) לעמוד בראש ישיבת סורא , אף שלא היה מבבל ולא ממשפחות הגאונים . ואולם , משסירב רס"ג לאשר פסק שלו , הדיחו בן זכאי מתפקידו בראש הישיבה . מאבק סמכויות התנהל גם בין הישיבות בבבל לבין הישיבה בארץ ישראל . ישיבות בבל ראו את עצמן נבחרות מכוח התורה והמסורת להמשיך את לימוד התורה בגלות , בעוד הישיבה בארץ ישראל תבעה עמדת בכורה מכוח היותה יורשת הסנהדרין . במשך מאות שנים לישיבה בארץ ישראל הייתה סמכות ייחודית בקביעת לוח השנה ובעיבור השנים , שהיו התפקידים המסורתיים של הסנהדרין ; אבל בשנת 921 חלק רס"ג על התאריך של חג הפסח שקבע אהרון בן מאיר ראש ישיבת ארץ ישראל . כתוצאה מכך נחגג פסח בארץ ישראל ביום ראשון , ובבבל ביום שלישי ....
אל הספר