ישיבות סורא ופומבדיתא , שקמו במאה התשיעית , היו המשך לישיבות שפעלו בבבל בערים נהרדעא ופומבדיתא ונהרסו באמצע המאה השלישית . ישיבת גאון יעקב שבארץ ישראל פעלה מהמאה השישית עד המאה השתים עשרה . במאה העשירית כללה הישיבה הארץ-ישראלית בתחום אחריותה גם את מצרים , סוריה וביזנטיון , וראש הישיבה היה המנהיג המוכר של הקהילות היהודיות שבתחום השלטון הפאטימי ( עמ' . ( 36 לפי התיאור של רבי נתן הבבלי הישיבה הבבלית הייתה בנויה כסנהדרין , שבה שבעים חכמים ישבו בשבע שורות לפי דרגתם . בראש כל שורה ישב , "חבר"ה שהיה תלמיד חכם , ונטל חלק בתפקידי הנהגה , שיפוט והוראה . לאחר שבע השורות היו עוד ארבע מאות מקומות לתלמידים הקבועים , ומאחוריהם מקומות לתלמידים הלא-קבועים . כנראה שגם בישיבה בארץ ישראל נהגו כמנהג הישיבות בבבל וישבו בשורות . ואולם , בניגוד לבבל , ראשי הישיבה הארץ-ישראלית נשאו בכל התפקידים של הנהגת הציבור , ולא הייתה חלוקת תפקידים , כמו בבבל , בין הגאונים לראש הגולה . מלבד התלמידים שלמדו באופן קבוע נהגו יהודים רבים להתאסף בשני חודשים – אלול ואדר – בישיבות בבבל וללמוד תורה . בחודשים אלו , שנקראו ירחי כלה ע...
אל הספר