בצד ראש הגולה הנהיגו את היהודים באימפריה המוסלמית ראשי ישיבות , שנבחרו מתוך משפחות מיוחסות בבבל ובארץ ישראל . הם נקראו גאונים – קיצור של התואר ראש ישיבת גאון יעקב . התקופה שפעלו בה , מסוף המאה השישית , ידועה בתולדות העם היהודי בשם תקופת הגאונים , ומקובל לציין את סופה בשנת 1038 עם פטירתו של רב האי גאון , ראש ישיבת פומבדיתא . הגאונים לימדו תורה , פסקו הלכות , מינו תלמידים מצטיינים לדיינים בקהילות , והייתה להם סמכות לגזור עונש מלקות , לאסור אנשים ולהכריז חרם ( עמ' . ( 107 בין הגאונים לבין ראש הגולה הייתה חלוקה של האזורים שהם היו אחראים עליהם . כל אחד מן האזורים נקרא רשות , וממנו הגיעו כספי התרומות המיועדים לראש הגולה או לכל אחת מן הישיבות . הקשר של כל ישיבה עם הרשות התקיים גם באמצעות איגרות , שבהן הדריכו ראשי הישיבה את הקהילות . הגאונים תיקנו גם תקנות ( מלשון " לתקן" מצב קיים , ( והן חייבו את כל הקהילות הכפופות להם . התקנות כללו חידושים שלא היו כתובים בתלמוד ואף שינויים בדין התלמודי כתוצאה משינויים שחלו בתנאי החיים . רוב תקנות הגאונים לא היו מיוחסות לגאון מסוים ולא נכתבו בספר אלא בתוך תשו...
אל הספר