ההידרדרות במצבם של היהודים הביאה בסופו של דבר לגירושם מערים ומארצות באירופה . במקרים אחדים הם גורשו ולאחר מכן הוזמנו לחזור , ובמקרים אחרים הגירוש היה סופי . הכנסייה , שייחסה חשיבות דתית להשארתם של היהודים בארצות הנצרות ( עמ' , ( 51 לא תמכה בגירושם . עם זאת , היו אנשי כנסייה שטענו כי לצורך מילוי תפקידם של היהודים כמשמרים את כתבי הקודש די בנוכחותם של יהודים מעטים בלבד . הגירוש הראשון של יהודים לתקופה ממושכת היה מאנגליה . לגירוש קדם תהליך הדרגתי שבו נושלו היהודים מענפי מסחר , והמלך אדוארד הראשון ( 1307–1272 ) הטיל עליהם עול מסים כבד . 1275-ב פרסם המלך חוק שתוקפו נקבע לחמש עשרה שנה ואסר על היהודים להלוות בריבית . מטרת החוק הייתה ליצור לחץ על היהודים ולהביא להתנצרותם , כחלק מהמגמה להפוך את אנגליה לחברה מאוחדת בדתה . בתום המועד שנקבע בחוק הורה המלך 1290-ב על גירוש היהודים מאנגליה . בגרמניה גורשו יהודים במהלך המאה הארבע עשרה מערים אחדות , אך לא היה גירוש כולל . גם תושבי הערים וגם הקיסרים נזקקו ליהודים – תושבי הערים למלווים בריבית , והקיסרים לתשלומי המסים מהיהודים . ערים שנשבעו לאחר המגפה השחו...
אל הספר