זרותם של היהודים בערים , היותם מחוץ לשיטה הפאודלית בכפרים והעיקרון הדתי שהתנה את קיומם בארצות הנצרות בהשפלתם ערערו את מעמדם – והפגיעות בהם , בנפש וברכוש , תכפו . עם התגברות הקנאות הדתית בתקופת מסעות הצלב ( עמ' ( 16 הועמדו היהודים בקהילות היהודיות בצרפת ובגרמניה בפני הבררה : להתנצר או למות . הפרעות החלו 1096-ב בעיר רואן שבצרפת , אך זה היה המקרה היחיד של פרעות ביהודים מחוץ לגרמניה . יהודי רואן מיהרו להזהיר את אחיהם היהודים בקהילות שבעמק הריינוס , והם במצוקתם פנו אל הקיסר היינריך הרביעי בבקשה שיגן עליהם . הקיסר , שחשש כי הפרעות ביהודים יערערו את שלטונו , ציווה על השליטים בממלכתו להגן על היהודים . במקומות אחדים ניסו הבישופים ואנשי העיר למנוע את הפרעות . יהודי שפייר , רובם ככולם , ניצלו בעזרת הבישוף , שהגן עליהם כפי שהתחייב בפריווילגיה ; ובקלן דאג הבישוף לפזר את היהודים בעיירות מחוץ לעיר – אך הפורעים השיגו אותם והרגום . לעומת זאת היו ערים שתושביהן פתחו את שערי העיר לפורעים ואף הצטרפו אליהם . לדוגמה , בוורמס הצטרפו התושבים לצלבנים והרגו מאות יהודים שסירבו להיטבל לנצרות . גם במיינץ פתחו תושבי...
אל הספר