אחד ממקורות היניקה של התרבות שהתפתחה באימפריה המוסלמית הייתה התרבות שיצרו השבטים הערביים שחיו בחצי האי ערב לפני הופעת האסלאם . הלשון והשירה הערבית היו מקור גאוותם של השבטים הערביים , והמוסלמים ראו בהן מופת ומושא לחיקוי . במאות הראשונות של האסלאם בלשנים מוסלמים נהגו להאזין ללשון השבטים ולנסח על פיה כללי דקדוק ותחביר . בכך הם ביקשו למנוע קריאה לא מדויקת של פסוקי הקוראן ופרשנות שגויה של הפסוקים . הבלשנים המוסלמים גם אספו שירים עתיקים , פתגמים וצירופי לשון וסידרו אותם בקבצים מיוחדים . השירים שכתבו משוררים מוסלמים במאות הראשונות לאסלאם חיקו את המבנה והתכנים של הקצידה . עם זאת , בימי הח'ליפים מבית אומיה ( עמ' ( 30 נוספו לשירה נושאים חדשים – לדוגמה , שירים שתיארו חיי תענוגות של השכבות הגבוהות , שלא הקפידו במיוחד על האיסורים הדתיים . ואילו השיעים חיברו שירים שביטאו דבקות דתית וביקורת על חצר הח'ליפות האומיית .
אל הספר