בחירת הח'ליף גורמת פיצול מדיני ודתי

ארבעת הח'ליפים הראשונים שירשו את מוחמד נחשבים בעיני רוב המוסלמים לח'ליפים ישרי דרך וזאת בזכות היותם מופת אישי ובזכות פעולותיהם למען התפשטות האסלאם והשלטת החוק הדתי . לדוגמה , בימיו של עות'מאן , הקוראן , שעד אז נמסר בעל פה , הועלה על הכתב ונקבע לו נוסח אחיד ומחייב . הקוראן – הספר המקודש למוסלמים . הוא כולל נאומים של מוחמד למאמיניו , ויש בו מאה וארבעה עשר פרקים , המכונים . "סורות" הסורות כוללות ענייני מוסר ואמונה , סיפורים על בני ישראל ועל נביאים , דרכי פולחן , נבואות על יום הדין ואיומים על המסרבים לקבל עליהם את האסלאם . לעומת רוב המוסלמים היו גם קבוצות של מוסלמים שלא הכירו בחוקיות שלטונם של שלושת הח'ליפים הראשונים וטענו כי רק עלי אבן אבו טאלב , ( 661–656 ) שהיה בן דודו של מוחמד וחתנו , ראוי לרשת אותו , ולא קודמיו בתפקיד . תומכיו של עלי התארגנו בקבוצה בשם שיעה , ובהדרגה היא הפכה מתנועה פוליטית שנאבקה על תפקיד הח'ליף לתנועה דתית שהיו לה אמונות ודעות משלה . הייתה זו ראשיתו של פיצול מדיני ודתי בין האסלאם השיעי לבין האסלאם שאימץ את הסונה , והקרע ביניהם לא התאחה עד היום . שאלת הירושה של הח'לי...  אל הספר