במאה השתים עשרה החלה הכנסייה לקבוע סדרי פולחן אחידים – לדוגמה , ההחלטה ששפת הפולחן הדתי תהיה לטינית . החלטה זו חיזקה מאוד את הכנסייה , שכן במקומות רבים הלטינית לא הייתה שפת הדיבור . משום כך נוצרים רבים , שלא הבינו את שפת התפילה ולא יכלו לקרוא את ספרי הקודש , היו תלויים בכומר לקיום הפולחן הדתי . אמצעי נוסף לחיזוק הכנסייה היה ועידות כנסייה עולמיות , שאותן יזם האפיפיור והשתתפו בהן כל בעלי התפקידים החשובים בכנסייה . ההחלטות שהתקבלו בהן חייבו את כל הנוצרים , ורומא הייתה למרכז שעיני כל הנוצרים נשואות אליו . נוסף על כך מונו לגאטים – נציגים מטעמו של האפיפיור בארצות אחרות . הלגאטים הפיצו ברחבי העולם הנוצרי את דבר האפיפיור וביססו את מעמדו ואת שלטון הכנסייה .
אל הספר