הכנסייה והקיסרים נאבקים על סמכויות

שיתוף הפעולה בין הכנסייה לקיסרים לא נמשך זמן רב , ובמאה האחת עשרה פרץ ביניהם מאבק . הרקע למאבק היה מעורבותם של הקיסרים במינויים של אפיפיורים , בישופים וכמרים ; ולא אחת הם העניקו את התפקיד היוקרתי לכל המרבה במחיר – עובדה זו פגעה בדמותה של הכנסייה ובמעמדה . בעקבות זאת גברו הקולות שקראו לערוך רפורמה , תיקונים , בכנסייה . ברפורמה תמך גם הקיסר היינריך השלישי , ששלט בשנים – 1056–1039 הוא הדיח את האפיפיורים שכיהנו בזמנו , וכדי להבטיח שאת תפקיד האפיפיור ימלא אדם ראוי מינה בעצמו את האפיפיור . צעדיו של הקיסר חיזקו את תביעתה של הכנסייה לעצמאות , ומאבק פרץ בין הכנסייה לקיסרים . המאבק הגיע לשיאו בין האפיפיור גרגוריוס השביעי ( אפיפיור בשנים ( 1085–1073 לקיסר היינריך הרביעי ( קיסר בשנים . ( 1106–1056 1075-ב פרסם גרגוריוס השביעי תכתיב אפיפיורי , ובו הוא קבע כי לכנסייה יש סמכות בלעדית למנות כמרים ולהדיחם . המסמך גם העניק לאפיפיור את הזכות להדיח קיסרים ולהתיר וסאלים משבועת הנאמנות לסניור . בכך פגע המכתב לא רק בסמכותו של הקיסר אלא גם בהכנסותיו מהמסים שהעבירו לו הווסאלים . בתגובה החליט הקיסר היינריך הרביע...  אל הספר