בסוף המאה החמישית לא היה שלטון מרכזי באירופה . האימפריה הרומית הייתה נתונה בתהליך של שקיעה , ושבטים שנלחמו זה בזה פלשו אליה והתיישבו בה . היעדר הביטחון האישי בשל מלחמות השבטים , היחלשות כוחם של המלכים ועלייתם של שליטים מקומיים היו מהגורמים להתפתחות השיטה הפאודלית . שיטה זו הביאה להיווצרות של שלושה מעמדות חברתיים : לוחמים – האצילים והאבירים המגנים על כלל החברה ; מתפללים – הכמרים הדואגים לשלום המאמינים הנוצרים ; ועמלים – האיכרים , שהיו רוב האוכלוסייה . כל מעמד או קבוצה נחשבו לגוף משפטי , קורפורציה ( בלטינית : גוף , ( שיש לו חוקים , מנהגים ומערכות משפט משלו שהשליט מכיר בהם . הכנסייה הייתה חלק מהשיטה הפאודלית : השליטים העניקו לכנסייה אדמות והתערבו במינויים של אנשי הכנסייה , והכנסייה מינתה שליטים מקומיים . שיתוף פעולה הדוק במיוחד היה בין הכנסייה למלכים מהשושלת הקרולינגית . מלכי השושלת הקרולינגית , ששלטה החל במאה השמינית על מרבית שטחה של אירופה המערבית , הכירו בשלטונה של הכנסייה על שטחים סביב רומא , ובשנת 756 קמה בהם מדינת האפיפיור . תעודה מכתב גלסיוס הראשון לקיסר האימפריה הרומית המזרחית , 4...
אל הספר