/ נורית זרחי היא באה לבו ff ה שמלה וכובע , כמו אנ ff ים רגילים , על זרועותיה ff ני סלים , והיא הולכת לפנה ב ff עה בין אור לח ff ך , במקום ff אנ ff ים לא מסתכלים , והיא קוראת : הנה בואו , חתולים , רזים , ff חורים , חומים , חורים , ff למים , חולים , צולעים , עורים . בואו קטנים בואו גדולים , הנה האכל , חתולים . והיא פותחת את סליה , מר ff ר ff ים הנירות . ואז מכל החצרות , הא ff פתות והלולים באים עולים באים עולים ff ff-ורות ורות ff ל חתולים . ff חורים , רזים , חומים , חורים , בריאים , חולים , קטנים , חגרים . לכל אחד לפי הצדק . ff לא יהיו יותר רעבים , ולא בטנים ריקות מאכל , ולא רק חזקים שבעים . כך בשדרה ליד ביתנו , כ ff אנ ff ים לא מסתכלים , אותה א ff ה בין אור לח ff ך קוראת לחתולים . © כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו"ם .
אל הספר