את אריסטו הזכרנו בפרק א בהקשר לתפיסתו את החוקיות של נפילת גופים . המרחב על-פי אריסטו הוא המקום הנתפס על ידי חומר ; לא קיים מרחב בלי חומר . במילים אחרות לא קיים ריק . התנועה על-פי אריסטו : אריסטו הניח שכל הגופים על פני הארץ ( ליתר דיוק בעולם ש " מתחת " לירח ) מורכבים , ביחסים כאלה או אחרים , מארבעה יסודות : אוויר , אדמה , אש ומים . אריסטו הבחין שיש עצמים קלים יותר , ואחרים כבדים יותר . הוא ייחס את תכונת הכובד או הקלות של גוף ליחס בין כמויות היסודות השונים המרכיבים את הגוף . אדמה "טבעה " שהיא כבדה , האש "טבעה " שהיא קלה , ואילו המים והאוויר עומדים בין שני הקצוות . אריסטו גרס שתנועתו ה " טבעית " של גוף כבד היא מטה , ותנועתו ה " טבעית " של גוף קל היא מעלה . עשן מתמר אנכית מעלה כל עוד רוח אינה נושבת . ואילו אבן נופלת אנכית מטה לאחר שמרפים ממנה . כלומר , על פי התפיסה של אריסטו התנועה "הטבעית " של גופים ארציים היא במסלול אנכי מעלה או אנכי מטה . יש כמובן תנועות שהורגות מהתנועה ה " טבעית . " למשל חץ הנורה מקשת בכיוון אופקי נע לאורך מסלול עקום . אבן הקשורה לקצה חוט נעה לאורך מסלול מעגלי כאשר מסו...  אל הספר
מכון ויצמן למדע. המחלקה להוראת המדעים

ישראל. משרד החינוך