בשנות השמונים היה נדמה שעיירות פיתוח רבות , ובפרט אלו השוכנות בשולי המטרופולינים - במישור החוף הדרומי ( ובמערב הגליל ) - ניצבות בפתחה של תקופה חדשה . דור חדש של מנהיגות מקומית ידע לנצל הזדמנויות שנבעו בחלקן משילוב של קרבה יחסית לאזורים המטרופולינים המתרחבים עם זכאות לתמריצים ולהטבות שהקנה להן מעמדן כעיר פיתוח . המנהיגות החדשה הביאה לתפנית במגמות הפיתוח בערים רבות באזורים אלה . יבנה ומגדל העמק בלטו במיוחד באסטרטגיות פיתוח שהביאו לתפנית נראית לעין , אך גם ערים רבות נוספות החלו לפעול באופן נמרץ לקידום הפיתוח המקומי . ראשי ערים רבים במישור החוף הדרומי ( יבנה , קריית מלאכי , אשקלון , קריית גת ושדרות ) התקדמו בזירה הפוליטית הכלל ארצית בכנסת ובממשלה , במידה רבה בזכות קריירה מוצלחת כראשי רשויות מקומיות . העלייה ההמונית בתחילת שנות התשעים גרמה לתפנית נוספת בהתפתחותן של ערי הפיתוח . קליטת עולים בהיקף רחב במיוחד הובילה לצמיחה דמוגרפית מהירה ביותר . בכמה מקרים סייעה הצמיחה הדמוגרפית להוציא את הפיתוח העירוני מקיפאון , אולם בערי פיתוח אחרות יצר הקצב המהיר של קליטת עלייה בפרויקטים של דיור זול נטל כבד...
אל הספר