עמית עסיס / התוכנית הבין-תחומית לפרשנות ותרבות , אוניברסיטת בר-אילן אפשר לדבר על תחבורה בת-קיימא , כמו על הרבה בעיות סביבתיות , באמצעות מספרים . כמויות של נוסעים , מרחקים , זמני הגעה והמתנה , עלויות , נתוני זיהום , תחנות מרכזיות ואזוריות , מרכזי פיזור ואיסוף . אני מבקש להציע שפה אחרת . זאת משום ששאלות של תחבורה אינן נוגעות רק למעבר ממקום למקום , הן נוגעות לבני אדם . בני אדם נעים במרחב , והמרחב הוא המקום שלהם - הבית , השכונה , הטיול - והוא המקום שבו הם פוגשים אנשים אחרים . תנועה היא מרכיב מרכזי של איכות חייהם וגם של מהות חייהם . כשאנחנו נעים במכוניות פרטיות , כל אחד מאתנו מוקף בגיבוב של חומרים במשקל של טון בערך : מתכות , פלסטיק , זכוכית , חומרי בידוד . אפשר לחשב את כמות האנרגיה שדורש הטון הזה , ואת כמות הזיהום שההנעה הזאת יוצרת , אבל אפשר גם לחשוב על היחסים שנוצרים בין בני אדם , שכל אחד מהם מוקף בכמות כזאת של חומר . אפשר לגשת לשאלה החברתית מהזווית של עלות הרכישה ועלות האחזקה של המכונית , המגבילה את השימוש בה למי שאין לו . כשמדברים על חירויות הפרט , מדברים גם על חופש התנועה אבל אם יש הבד...  אל הספר
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית

ישראל. משרד החינוך