הגליל והנגב הצפוני הם , כאמור , שתי עתודות הפיתוח המרחביות העיקריות של ישראל לקראת השנים הבאות . שני אזורים אלה יתחרו על מעמדם הארצי במשיכת השקעות לפיתוח , כאשר לכל אחד מהם יתרונות וחסרונות . יתרונו של הגליל הוא באוכלוסייתו הרבה יחסית להיותו אזור שוליים , בכוח העבודה המצוי בו , באקלימו הנוח ברוב עונות השנה , בנופים , במקורות המים ובקרבתו היחסית אל העיר הגדולה חיפה . גורם המקשה על הפיתוח של הגליל הוא הטופוגרפיה ההררית שלו . כמו כן , יש למצוא פתרונות הולמים לחיים משותפים של האוכלוסייה היהודית והאוכלוסייה הערבית הנמצאות בגליל בשיעורים שווים . המצפים החדשים יוסיפו להתפתח , אולם בקצב שאינו עשוי לחולל תמורה דמוגרפית וכלכלית משמעותית באזור . תופעה נוספת שנהיה עדים לה היא הזחילה היישובית של אוכלוסיית הבדווים בגליל , ההיווצרות של כפרי-בת למיניהם והיהפכותם ליישובים שיקבלו בהדרגה מעמד רשמי מוכר . יתרונו של הנגב הוא במרחביו הפתוחים ובאי-ניצולם המלא עד כה , אך חסרונו הגדול הוא בריחוקו היחסי ממרכז הארץ , בדלילות אוכלוסייתו , באקלימו המדברי ובהעדר מקורות מים . בנגב קיימת , כידוע , בעיה של 140-כ אלף ב...
אל הספר