מאמר זה מסרטט קווים להתפתחותה העתידית של ישראל בכמה תחומים גאוגרפיים . מחבר המאמר מזהה מגמות , תהליכים והתרחשויות שונות בהווה , ומנסה להסיק מהם לעתיד . המחבר מראה כיווני התפתחות ומשער את המשכם בעתיד . ישראל נמנית עם אותן מדינות , שעתידן שזור ומוטבע בכל מעשה של יצירה . במדינה זו , הדלה במשאבים הטבעיים ובשטח , תכנונו הפיזי של המרחב לקראת העתיד הוא בבחינת כורח . 56-כ שנים של פיתוח ובניין יצרו במדינת ישראל עובדות אין-ספור בערים , ביישובים כפריים , בחקלאות , בתעשייה , בנתיבי תחבורה , בריכוזי אוכלוסין , במרכז ובפריפריה . הנוף הטבעי והאנושי השתנה בה בהתמדה , ולא תמיד על פי הצפוי והנחזה מראש . והנה , בראשית שנות האלפיים עדים אנו ללחצים של גורמי פיתוח כלכליים , ציבוריים ופרטיים , ההולכים וגוברים בהתמדה במאבק על שינויים בשימושי קרקע בערים ובמרחב הבין-עירוני , וכל זאת בהעדר מדיניות תכנון ברורה ומגובשת מצד הממשלה האמורה לכוון את הפיתוח בעתיד . מן הראוי אפוא לבחון מנקודת מבט גאוגרפית ומרחבית , לאן מועדות פניה של המדינה בתחומי הקו הירוק , כיצד עשויה היא לעצב את דמותה לקראת הבאות , אילו סדרי עדיפויות...  אל הספר
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית

ישראל. משרד החינוך