החל משנות התשעים של המאה 19-ה נעשתה יפו מוקד משיכה לסוג חדש של עולים יהודים , חלקם משכילים וחלוצים שנשבו בקסמיה של הציונות , וחלקם חיפשו מקלט מן הקשיים שהיו מנת חלקם ברוסיה הצארית . אלה לא נמשכו אל ירושלים ושאר ערי הקודש כפי שעשו העולים מהסוג הישן , אלא חיפשו את מזלם בשער הכניסה הראשי של הארץ . עד מהרה התרכזה ביפו אוכלוסייה יהודית גדולה למדי ונוצרו בה חיי קהילה יהודיים אינטנסיביים . גלי העלייה היהודית בתקופת המנדט נהרו במיוחד אל תל אביב ושכנותיה , שבהן התרכזה הצמיחה היישובית והכלכלית היהודית בשנות העשרים והשלושים . נהירה זו התקיימה למרות שהמוסדות הציוניים העדיפו בשנות המנדט התיישבות חקלאית . רוב העולים של שנות העשרים והשלושים הגיעו מפולין ומגרמניה , שם התגוררו רובם בערים , והם מצאו בתל אביב בבואה של סביבת חיים מוכרת , הן מן הבחינה האורבנית והן מן הבחינה התרבותית . רבים מהם השתייכו למעמדות הביניים שלא היו מעוניינים בהתיישבות כפרית , אלא ביקשו לעצמם עתיד של פעילות כלכלית עירונית . ההרכב המקצועי של העולים השפיע עם הזמן על הדפוסים הגיאוגרפיים של הפיתוח הכלכלי בארץ ישראל . מגל עלייה אחד למש...
אל הספר