מחברת : מתיה קם , מתוך : ביחד – יהדות , חברה ודמוקרטיה , 2000 © כל הזכויות שמורות למרכז לטכנולוגיה חינוכית , תל-אביב . התפיסה המקראית מניחה כי שווי ון כלכלי אינו בר השגה במציאות האנושית , שהעוני הוא חלק בלתי-נפרד ממנה . לפיכך קובעת התורה " י לא יח ל אבי ן מ רב ה רץ " ומחייבת " ע ל ן נכי מצוך לאמר : פתח פ ח את ידך ל חיך לעניך לאבינך רצך " ( דברים טו , יא . ( חוקי המקרא הנוגעים לעניים ולנזקקים כוללים מערכת של איסורים וחיובים , בבחינת סור מרע – ועשה טוב : איסור על נשך וריבית , על תפיסת משכון ועושק וכיוצא באלה – לצד חובת הנתינה , הכוללת מענקים חקלאיים מן היבול , הלוואות , נדבת יד ועוד . על מי מטילה התורה חובה זו ? בעניין זה , ובהשוואה לעמי המזרח הקדום , מציגים חוקי המקרא חידוש : לא השלטון בלבד – ולא השלטון בראש וראשונה – הוא שאחראי לרווחתה הכלכלית של החברה – אלא היחיד . חוקי המקרא פונים אל כל אחד ואחד מישראל ומחייבים אותו לעשות לשיפור מצבם של הנזקקים וחסרי היכולת . מחויבות היחיד לחלשים בחברה עוברת גם כחוט השני בתוכחות הנביאים , המתריעים על עוולות חברתיות של דיכוי ועושק ותובעים התגייסות לטו...  אל הספר
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית