אמנון דנקנר ( מעובד ) בתחילת כיתה אלף nwio nn £ n גורביץ ' ואני , חברים . החברות הזאת נגזרה עלינו , משום שהבתים שלנו היו קרובים זה לזה . יחד הלכנו לבית הספר , ויחד חזרנו . מכיוון שכולם ראו אותנו יחד , וחשבו שאנחנו חברים סובים , התחלנו גם אנחנו לראות את עצמנו כך . אחרי הצהר"ם היה משה בא לביתי לשחק , והרבה פעמים היינו הולכים להמשיך במשחקינו בגן העיר . לא היה יום שלא התראינו - ומתוך הרגל היינו נפגשים גם בחופשות . מתראים בבוקר והולכים לגן , כמו שהלכנו לבית הספר . רק אחרי כמה חודשים , שמתי לב שאין שום דבר בחברות הזאת . ואחרי שהמחשבה הזאת עלתה במוחי , המשכתי לחשוב שזה לא מוצא חן . "בעינ משה גורביץ / היה ילד שלא היה בו שום דבר נחמד . להפך , הוא היה מפונק , ואף פעם לא נתן משלו לאף אחד , אפילו לא לי , שנחשבתי לחבר הכי סוב שלו . במיוחד לא אהבו אותו , מפני שהוא לא שמר על חוקי הכיבוד . אצלנו היה נהוג שמי שעומד ברחוב , או בחצר בית הספר בשעת הפסקת האוכל , ודבר מאכל בידו כמו עוגה או קרסיב , וחברו בא ודורש : "כבד " ! הוא חייב לתת לו לנגוס מן המאכל . אבל משה גורביץ ' היה מתחבא עם המאכלים הסעימים , וממה...
אל הספר