כוירה מגן ( מעובד ) חאלד הבסיח , שיביא לפטרו נקבה . בשדות שלהם יש הרבה כאלה , אמר , הוא יביא לו אחת שיעשה חיים . אבל שבועיים ארור כך ביקשה המשטרה מהציבור לעזור לה בחיפושים אחרי נחמן שטךנפלד , ולמי היה אז ראש לנקבה הזאת . כשהבאתי את פסרו בפעם הראשונה , כבר בחדר המדרגות ידעתי , שהם שוב רבים . היא אמרה , שלא אכפת לה מהירושה , ובכסף הזה צריך להשתמש לאיזה בית אבות הגון , ועוד לפני שאבא הספיק לענות לה , לחצתי את הידית ונכנסתי . אבא לא הרים עיניים רק אמר : שים אותו בדלי , ותדאג לו לאיזה ירק , והיא עיקמה את האף , כמו שהיא עושה , כשהיא מריחה חלב חמוץ , ואמרה , צב ? כאילו לא ברור , שמה שיש לי בידיים , הוא צב ולא תרנגול . בחנות הירקות הרשו לי לקחת פסרהיל'ה מקומסת , כרוב בלי צבע וגזרים , שהריקבון ריכך אותם . כשחזרתי עם הירקות , היא עמדה עם הפנים לחלון , ואבא הסיע את המלחייה על השולחן . שמעו רק את הפלססיק של המלחייה על המפה ואת השריטות של הצב בדלי של הספ 1 נג ' ה . האצבעות שלה היו לבנות וצרות . היא לחצה אותן בכוח למצח , וזה היה סימן , שנולד כאב ראש הגון , ונצטרך לכבות אורות , ולהשקיט את הטלוויזיה ,...  אל הספר
נטע-מטח