איציק ןיינגרטן בחדר מי 0 ה עם כיסו"ם צבעוניים , וקופסת קרסון גדולה וסגורה . על הרצפה ס"פ שחור וגדול , ועליו פרפר לילה . מתחת למיסה מזוודה חומה . לצווארו של הנער קשורה חבילה קסנה עטופה בדים . ( בכל פעם שהוא מתרגש , הוא פונה לפרפר הלילה . ( אבא כל הזמן רקד , ועשה חזרות , ולימד ריקוד , ואותי הוא היה לוקח איתו , כמעט כל הזמן , מתי שרציתי . כשנולדתי , אבא היה מאוד צעיר , גם אימא . היא לא יכלה לגדל ילד , בעיקר לא ילד כבד כל כך . אז היא נסעה לארץ אחרת . אבא אמר , שהוא היה צעיר מאוד , ובכל זאת זה נראה לו מובן מאליו , שהוא יגדל אותי , למרות שאמרו לו , שזה יהיה מאוד קשה . אבא היה אומר לי לפעמים : "זה ישעמם אותך לשבת בסטודיו , לבד כל הזמן " . ואני הייתי אומר לו , שריקוד זה לא משעמם . "חוץ מזה , אני קרוב אליך כל הזמן " . " נכון " , אבא אמר , "אבל חשוב שתעשה גם דברים אחרים . אני אהיה איתך כל הזמן . נספיק להיות הרבה ביחד " . והספקנו הרבה . אבא גם חשב , שניסע יחד למזרח הרחוק . איך היינו משחקים . ברחוב היינו יושבים על ספסל ומסתכלים על האנשים . לא שמענו אותם . לפי התנועות שלהם היינו מךמ"נים מה הם אומרי...  אל הספר
נטע-מטח