אהרן א 3 ל 3 לד ( מעובד ) הרבה אנשים מסורים פגשתי בדרך הארוכה מערבות או-קךאינה ועד חופי חיפה . באונייה , על הסיפון , שבו היו ערמות של חבילות ואנשים , ראיתי אדם לא צעיר , ובחיקו יושבת ילדה כבת חמש . ילדה עליזה , מאירת פנים , ששימחה כל אדם . היא הייתה לבושה בשמלה יפה ולא נראתה כניצולה . היא דיברה גרמנית יהודית ושרה בקול נעים . בעוד הכול סבלו- מן הים ומן האוכל הנורא , והיו עייפים , היא הייתה פונה אל האנשים ומדברת בנועם רב . האיש , שחיבק אותה לא היה אביה , כך הבנתי מאוחר יותר , אבל הוא םיפל בה במסירות גדולה יותר משל אב . הוא היה מסתכל בה , ושותה כל מילה שיצאה מפיה . האונייה עברה בים סוער עם מאות אנשים , שצעקו וכעסו . רבים היו חולים . רק הלגה הקנונה לא התלוננה , תמיד ישבה בפנים מאירות . איש לא שם לב להלגה . כל אחד היה עסוק בסבלו , כועס ומרוגז . אחרי יום קשה יצאה השמש . הים חזר להיות שקם , ואנשים יצאו מתוך החבילות ועמדו לראות את הים . רק אז ראינו , כי חצי מרגלה הימנית של הלגה קטועה . האיש שאימץ אותה 0 יפל ברגל שלה ושאל : "כואב " ? " לא" חייכה הלגה . כאילו לא קרה דבר . אחר כך ישבה בחיקו . האנ...
אל הספר