היו לה עיניים גדולות גדולות ומבס שואל . היא הייתה מבוהלת . צבע פניה היה לבן וחיוור , כאילו רודפים אחריה . היא לא הוציאה מילה מהפה . היא ישבה כל הזמן בשולחן השני , ליד החלון . היו לה תמיד בגדים אחרים , לא כמו של כולם ; סוודרים מוזרים ונעליים מיוחדות . בהפסקה היא נשארה לשבת ליד החלון והסתכלה החוצה . היא בנתה קיר דק בינינו לבינה , ואנחנו חיזקנו אותו . כשמישהו שאל אותה אם היא צריכה משהו , היא ענתה יפה ובנימוס : תודה , לא . והמשיכה לשתוק . ילדה מארץ אחרת . לא ידענו מאין היא באה , ומה היא השאירה מאחור . לא עשינו הרבה כדי לקרב אותה . נדמה היה , שאי אפשר להגיע אליה , ולנו היו המון עניינים אחרים , חשובים יותר . לא חשבנו , שהיא יכולה להיות חלק מאיתנו , שיום אחד היא תהיה שייכת , שהיא תהיה כמו כולם . שנים אחר כך , היא כבר חלק מאיתנו , היא כבר שייכת . רק העיניים הגדולות והמבס השואל מספרים תמיד , שהיא באה מארץ אחרת . לילדה הזאת , שהלכה לה מארצה וממולדתה , והגיעה אלינו , אני מקדישה את החוברת . הגר שורש
אל הספר