כל דיוקן הוא סיפור . האומן מספר לנו בדיוקן סיפור בלי מילים . כל דבר בראש ובפנים מספר לנו סיפור : העיניים , הפה , האף וגם השערות . כמוזאון אנחנו יכולים לראות מאות דיוקנאות של אנשים . אנשים נותנים כסף לאומן , והוא מצייר את הפנים של האיש או של האישה . הוא מצייר את האנשים האלה , כי יש להם פנים יפות או מעניינות , כי הם חשובים , או כי יש להם כסף . האומן צריך הרכה סבלנות והרבה זמן לדיוקן . האומן אומר בדיוקן מה הוא חושב על האיש או על האישה , אבל אם אנשים נותנים לו כסף , הוא לא תמיד מספר לנו בתמונה מה הוא באמת חושב על האיש או על האישה . יש גם דיוקנאות של אומנים . האומן מסתכל בראי ומצייר את מה שהוא רואה בראי . דיוקנאות של אומנים מספרים לנו מה האומנים חושבים על החיים שלהם , ומה הם מרגישים בזמן העבודה . הינה שני דיוקנאות של אומן אחד : ראובן רובין . ( 1974-1893 ) ראובן רובין בא מאירופה לישראל . בדיוקן הראשון , הדיוקן מאירופה , הוא יושב בחדר בלי נוף , והוא עצוב . הוא יושב בלי כוח , כאילו הוא חולה . הדיוקן השני הוא מישראל . מהחדר רואים ים , בתים ועצים . בתמונה הזאת האומן עובד . הוא מצייר . הוא קשור ל...
אל הספר