תילי , הכלב שלי , חולה . הוא לא קם ולא הולך . הוא לא רוצה ללכת , ואולי הוא לא יכול ללכת ? אני לא יודעת . T אנחנו לא יכולים לדבר עם הכלבים , כי החיות לא יכולות לדבר כמו בני האדם . לפעמים אני רואה את העיטים של תיל , ואני יכולה להבין מה הוא מרגיש . גם חילי מבין מה אני מרגישה . אני לא יודעת איך , אבל הוא יודע . הוא כמו חכר טוב : אם אני שמחה , גם הוא שמח . ואם אני עצובה , הוא בא ועולה על המיטה שלי , או יושב ליד הכיסא שלי , מסתכל בעיניים , וכאילו- אומר : לא נורא נטע , מחר מתחיל יום חדש ... תילי שלי , תהיה בךיא ! נטע גם לתילי יעז יומן . כתבו על יום אתד ביומן של תילי .
אל הספר