סימן ההיכר המובהק של שם העצם הוא הוספת המילה ff" ל" — הלחם שלי , הבצק שלכם , המזון שלהן , או הוספת כינויי שייכות — לחמי , בצקכם , מזונם . רק לשמות עצם אפשר להוסיף של וכינויי שייכות . את המשמעות של השייכות אפשר לבטא בעברית בדרכים שונות . אחת הדרכים היא הבעת השייכות בצורה של כינוי המחובר אל סופו של שם העצם . למשל : בנו — הבן שלו , ביתם — הבית שלהם , כנפיו — הכנפיים שלו . כינויים אלה נקראים כינויי השייכות . זאת הדרך הקדומה יותר בעברית . עוד דרך לבטא שייכות בעברית היא באמצעות הוספת המילה ff ל : המאכל של האדם , הלחם שלנו , פולחן של עמים . כל אלה הם צירופי ff" . "ל המילה של מצטרפת רק לשמות עצם , ולכן היא סימן זיהוי של שם עצם . כינויי השייכות החבורים ( כנפיו , מאכליהם ) יוצרים משלב פורמלי , לכן נמצא אותם בטקסטים כתובים ובנאומים . הכינויים הפרודים - ( צירופי של כגון : הכנפיים שלו , המאכלים שלהם ) רווחים יותר בלשון היום–יום .
אל הספר