את המאמר "דגל , דגל" הכרתם כבר בשיעור . 6 קראו אותו , וענו על השאלות שאחריו . דגל , דגל / אליק מישורי כשאני צופה בטלוויזיה והתכנית משעממת אותי , יש לי כיף לא רגיל ללחוץ על הכפתור ולגרום לנואם המשעמם - להיעלם מהמסך . אני יכול לעשות זאת בכל התכניות חוץ מאחת . בסוף–בסוף , בשעות הלילה המאוחרות , מסתיימים השידורים בנגינת הימנון התקווה . על המסך מופיע דגל המדינה מתנופף ברוח . משום–מה " אין לי דם" לסגור את המכשיר , ואני מחכה עד סוף ההימנון . לכולנו יש כבוד לדגל , כי הוא בעצם מסמל את המדינה שבה אנו חיים . את הדגל אנחנו רואים כמעט בכל מקום ציבורי . כל–כך התרגלנו אליו עד שהוא נתפס אצלנו כמו עוד איזשהו סימן בחוצות העיר : כמו רמזור , או כמו שלט פרסומת של בנק או חנות כלשהי . כל אחד יודע כי דגל המדינה מורכב מרקע לבן שעליו שני פסי תכלת , מתוחים לכל אורכו וביניהם מגן–דוד . אך אם נתבונן בו מקרוב ונבדוק כל אחד מהמרכיבים שלו , ניווכח שכל אחד מהם מסמל משהו אחר , ויחד הם מסמלים לנו משהו יפה ועמוק שאולי לא שמנו אליו לב קודם לכן . ה"מגן–דוד"
אל הספר