הלשון משמשת אותנו קודם כול כדי לתקשר , כדי לשוחח . בכל רגע נתון של שיחה יש מי שמדבר ויש מי שנוכח מולו , ואליו הדברים הנאמרים מכוונים . במדעי התקשורת מכנים אותם : המוען והנמען ( ראו גם בעמ' , ( 12 ובלשון הם מכונים : המדבר והנוכח . אלה שמות שונים שמבליטים פן אחר של אותו העניין . למשל , במשפט "ידעתי שאת צודקת" — אני המדבר / המוען , ואני מעביר אלייך אמירה , את הנוכחת / הנמענת . לסוגים האלה של המעורבים בשיחה יש ביטוי לשוני בשמות הגופים . נהוג גם למספר את הגופים : גוף ראשון הוא זה שמדבר , גוף שני הוא הנוכח , שאליו הדברים מכוונים , וגוף שלישי הוא הנסתר . לגופים השונים — אני , אתה , אנחנו וכדומה — יש שמות . אלה הם שמות הגופים : טיפים נטיית המילים נעשית בעזרת צורני הנטייה . הוספת צורני הנטייה אינה יוצרת מילה אחרת , ערך מילוני אחר , אלא נטיות שונות של אותה המילה . כמו לכל צורן גם לצורני הנטייה יש משמעות . אחת המשמעויות שצורני הנטייה מביעים , היא מין דקדוקי : זכר או נקבה . בדרך כלל , לצורות הנקבה יש סופית נטייה … ה ( גלידה , טובה ) או הסופית ת לסוגיה : נהגת , סוחרת , ספרית , דיקנית . צורני הנטייה...
אל הספר