דילמות של חיים ומוות — זהו הנושא שעסקנו בו בהרחבה בפרקים הקודמים . ביסוד הדיון בדילמות אלה עמדה תמיד ההנחה , שערך החיים הוא ערך עליון . אולם מדוע בעצם ? בפרק הקודם הזכרנו את דבריו של ישעיהו ליבוביץ , שטען כי שאלה זו אינה לגיטימית ; "יסוד קיומנו , זה הוא דבר עדין מאוד , ואסור לגעת בו . אנחנו מסוגלים לחיות יחד רק בתנאי שלא נהרהר בשום מקרה אחרי האיסור ליטול חיי אדם . אם אנחנו מהרהרים אחריו במקרה מסוים - פסק האיסור מלהתקיים ' . " לפי דבריו , ערך החיים הוא הנחת יסוד הקודמת לכל טיעון הגיוני . "בו ברגע שאני מציג את השאלה ; מדוע אסור ליטול חייו של אדם — פג תוקפו של האיסור הזה , משום שהוא איננו ניתן להנמקה . " איסור זה תקף רק "משום שקיבלנוהו עלינו , וזה סוד תקפותו " . " עם זאת , אנו מוצאים במסורת היהודית ניסיון לעגן את ערך החיים במסגרת של תפיסת עולם שלמה . ערך החיים זוכה למעמד מרכזי , ומתלווה אליו גס ממד דתי של קדושה ; קדושת החיים . להלן נבחן את האופן שבו מוצג ייחודו של האדם במקרא ואצל חז"ל , וכך נכיר את הרקע הרעיוני העומד בבסיס יחסה של המסורת היהודית לנושא "חיי אדם . "
אל הספר