במאה ה , 11 בעיצומם של ימי הביניים , עמדו יהודי צפון אפריקה בפני דילמה קשה : קנאי אלמוחדין , המוסלמים , תבעו מן היהודים להצהיר בפומבי ש"אין אלוה מבלעדי אללה , ומוחמד הוא שליחו , " ולא — יומתו . הם אמנם לא מנעו מהיהודים לקיים בצנעה אורח חיים יהודי , אולם דרשו את ההצהרה הפומבית , אשר בעיניהם הייתה כהודאה בשקריות היהדות . עם זאת , נין חוקרי ההיסטוריה יש גם הסבורים כי הדוגמאות הנודדות שצלינל לעייל , על יהודים שלא ( לחמר בשבת , אינן מייצגות את הכלל , ואת מה שהיה מקובל על רונ העם . אדרבה — אלה דוגמאות יוצאות מן הכלל . הן משקפות את התנהגותן של כיתות שוליות , פרושות ומתמדדות , שנהגו חומרות מוזרות וקיצוניות גם ננושאיס אחרים . לפי חוקרים אלה , ההיתר ואף החרבה להילחם מלחמת מגן נשנת היי קיימים תמיד , ושיקפו את עמדתה המרכזת של התורה שנעל פה , רכך נהגו רונ היהודים גם נתקופה שלפני מרד החשמונאים . האיסלאם האשים את היהדות בזיוף המקרא ובהעלמת שמו של מוחמד כמי שעתיד להופיע כשליח האל . מצוות קידוש השם חייבה את היהודי המאמין להיות נכון להקריב את חייו למען אמונתו בשעת שמד כזו . היהדות האמינה בכך שהתורה כפי...
אל הספר