בהמשך התוספתא מובאות דעות נוספות על הסיבות שאפשרו את הסגרתו של שבע בן בכרי . מדעות אלה ניתן ללמוד על לגנאים עקרוניים נוספים שלפיהם עשויים להתיר הסגרת יחיד למען הצלת רבים . לדעת ר' יהודה , הדין "ייהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל" תקף רק אם על ידי אי ההסגרה יוכל המבוקש להציל את חייו . אולם אם המבוקש נמצא בתוך עיר הנתונה במצור , הרי אם יפרצו הדורשים אותו לתוכה — ייהרגו כולם , בני העיר והמבוקש כאחד . במקרה כזה "הואיל והוא נהרג והן נהרגין — יתנוהו להן ואל ייהרגו כולם / ' שהרי המאיימים דורשים רק אדם מסוים , ויש להם כנראה גס סיבה לכך , ואם כן , מדוע ייהרגו כולם בגללו ? לפי גישה זו , שבע בן בכרי ישב בתוך העיר אבלה , והיה עתיד להיהרג בין כך ובין כך , ולכן נכון היה להסגירו . יש גם מי שמפרש את כוונת ר' יהודה באופן שונה . לפי פירוש זה , מותר להסגיר את המבוקש רק כאשר האויב כבר נמצא בתוך העיר ( ולא מחוצה לה , ( ואיומו לפגוע באנשי העיר הוא אכן איום ממשי וקרוב , ולכן יש להיענות לדרישתו ולהסגיר את המבוקש . ( בסיפורו של עולא המובא להלן נראה שהרומאים אכן נמצאים כבר בעיר לוד , ולכן איומם נתפס כרצינ...
אל הספר