בשיר " מציאה , " כמו בשני השירים האחרים שנציג ביחידה זו , היוצרת מסתכלת על תופעת טבע יומיומית ובונה סביבה " אירוע , " כלומר הופכת אותה למשהו יחיד ומיוחד , משהו שהיא רואה בו יותר ממה שרואים בו אחרים . היוצרת פונה אל הקוראים בגוף ראשון ומפתיעה אותם - ה " מציאה " שהיא מצאה בחוץ אינה אלא בבואה של פיסת שמים בתוך שלולית . ההפתעה היא תוצאה של הפער בין הציפייה שנוצרת מקריאת שם השיר , מציאה , והשורות הראשונות של השיר לבין מה שמתגלה לקורא עם ההתקדמות בקריאת השיר . המשוררת משתמשת במילה מציאה במובן של רכישת מוצר בעל ערך במחיר מוזל . היוצרת מספרת לנו שמצאה מציאה , משהו שהיא שמחה מאוד למצוא , וכך היא יוצרת סקרנות אצל הקוראים לגבי מהות המציאה . היוצרת בחרה להשהות את סיפוק הסקרנות של הקוראים עד לבית השלישי בשיר . אמצעי ההשהיה נועד ליצור מתח אצל הקורא לקראת הצגת העניין המרכזי ביצירה . ההשהיה מושגת באמצעות שאלה המופנית אל הקוראים , ובעקבותיה כמה תשובות לא מתאימות בתבנית המכילה את המילה 'לא' החוזרת כמה פעמים ברצף : " לא מטמון , לא מטבע , " " לא עלה ולא פרח , לא כפתור מנצנץ . " כל הפריטים שהוזכרו היו יכול...
אל הספר