מעולם לא השלתה אמא את עצמה שאוכל כשר אנו אוכלים . ואנו שלא נשאלנו לא חיפשנו מה לענות . אילו היתה שואלת היינו אומרים . היתה אוכלת איתנו ומכבדת אותנו בזה , אותנו ואת אורח- החיים שבחרנו ; שאם ביתו של בנה הוא , הריהו כביתה . ומעשה בארוחה חגיגית כלשהי שהכינו לכבודה פיצה טובה ודשינה לכל הקיבוץ , אדום צהוב ושחור מכסים את פניה ובצק זהוב תופח סביב-סביב . נטלה אמא לצלחתה ונעצה מזלג וסכין , והנה בתוך הגבינה הצהובה המבעבעת נעוץ נתח נקניק . אשתי שישבה מולה השפילה מבטה והחלה נושכת שפתה בשיניה . אני נעצתי מזלג בפיצה והתחלתי חותך בסכין הקהה , מתכנן מה אומר ומה אדבר . והנה אנחנו שומעים את אמא אומרת בנחת : נפלה להם חתיכה של נקניק אל תוך הגבינה ; אין דבר , זה קורה . הרחיקה אותו ואכלה . אותו הרחיקה . אותנו קרבה . אמנון שמוש , תמונות מבית הספר העממי . בתוך : קנה וקנמון , ספורים . 17 כיצד התקרבה האם לילדיה ? . 18 מהו יחסו של הבן למעשה של האם ? . 19 נסחו תשובה קצרה של האם מהסיפור לנערה שבשיר " ניסיונות . "  אל הספר
מכון שלום הרטמן

תכנית בארי - מכון שלום הרטמן