מדענים רבים סירבו לקבל את התאוריה על נדידת היבשות - בעיקר מפני שוגנר וחבריו לא הצליחו להסביר איך היבשות הגדולות והכבדות יכולות להתפצל ולנוע ממקום למקום . אבל , באמצע המאה העשרים החלו למפות את קרקעית האוקיינוסים ואת שולי היבשות בעזרת צוללות ומכשירי מכ"ם , והמידע שהתקבל ממפות אלה הביא את החוקרים למסקנה שוגנר צדק . ואולם , הם גילו עוד שלא רק היבשות נמצאות בתנועה אלא גם הקרקעית של האוקיינוסים . כך התגבשה תאוריה שלפיה הליתוספרה , * שהיא השכבה המוצקה הכוללת את קרום כדור הארץ וגם חלק מן המעטפת העליונה , מורכבת מלוחות ענק . את הלוחות האלה כינו המדענים " לוחות טקטוניים * " ( ראו מפה , ( ולתאוריה החדשה הם קראו בשם " תאוריית תנועת הלוחות . * " לפי תאוריה זאת , הליתוספרה מורכבת מכ15- לוחות טקטוניים 7 - לוחות גדולים , וכ8- לוחות קטנים . כל לוח הוא מעין " פרוסה" עבה של סלע כבד ומוצק . רוב הלוחות הם לוחות מעורבים - הם מורכבים משני סוגי הליתוספרה : ליתוספרה יבשתית - הכוללת את הקרום היבשתי והחומר המוצק שמתחתיו . הליתוספרה היבשתית קלה ועבה , יחסית , והיא מורכבת ברובה מגרניט . * ליתוספרה אוקיינית - הכולל...
אל הספר