אחד הנושאים המרכזיים המעסיקים את מדינות הרווחה הדמוקרטיות הוא - היכן להעמיד את הגבול בין המגזר הציבורי למגזר הפרטי : אילו שירותים המדינה צריכה לספק לאזרחיה , ואילו שירותים המגזר הפרטי יכול לספק . כזכור , מדינות הרווחה התפתחו באמצע המאה העשרים , על רקע המצוקה הכלכלית ששררה בתקופת המשבר הכלכלי החמור של שנות ה30- בארה"ב ובאירופה , ולאור סבלם של רבים בעקבות מלחמת העולם השנייה ( ראו פרק , ( 2 במטרה להבטיח רמת חיים נאותה לכלל האוכלוסייה . עד לשנות ה70- של המאה העשרים , ברוב מדינות הרווחה הייתה תמיכה ציבורית ופוליטית במדיניות שלפיה המדינה היא שצריכה לספק את מרב השירותים החיוניים לאזרחיה . אך מאז ועד היום גוברת התמיכה במדיניות המצדדת בצמצום אחריותה של המדינה לספק שירותים שונים לאזרחיה , ובהעברת עוד ועוד חלקים מן האחריות לאספקתם לידי המגזר הפרטי . מדיניות זאת מכונה " מדיניות הפרטה . " מה עומד מאחורי מדיניות ההפרטה ? התמיכה במדיניות ההפרטה מתבססת על שני נימוקים מרכזיים : המגזר הפרטי מסוגל לספק שירותים טובים ויעילים יותר , בעלות נמוכה יותר - בעיני המצדדים בהפרטה , המגזר הפרטי נתפס כמי שיעילותו רב...
אל הספר