לנוכח המאורעות שהחלו ב1936- החליטה הנהגת היישוב לנקוט מדיניות הבלגה , שמשמעה הגנה על יישובים שהותקפו , לחימה נגד פורעים ותוקפים בלבד , והימנעות מפעולות טרור עיוור , טרור בלא הבחנה . את מדיניות ההבלגה הנחו שני שיקולים : שיקול מוסרי - הימנעות מפגיעה בחפים מפשע ; ושיקול מדיני - חיזוק הברית עם בריטניה . במסגרת מדיניות ההבלגה פעלו בירושלים וביישובים הסמוכים חוליות של חברי " הגנה" שנקראו " הנודדת , " ועליהן פיקד יצחק שדה . חברי " הנודדת" נקטו הגנה אקטיבית , על פי שיטת פעולה שכונתה " יציאה מן הגדר . " במסגרת ה"הגנה" הוקמו גם פלוגות שדה - פו"ש , שנשלחו בהוראת המפקדה הארצית של ה"הגנה" לסייע ליישובים ולאזורים מותקפים . למדיניות ההבלגה התנגד הארגון הצבאי הלאומי , האצ"ל , שהוקם ב . 1937- מפקדו דוד רזיאל טען כי מי שרוצה לנצח חייב לתקוף וכי רק דרך אחת תשליט סדר וביטחון בארץ ישראל : דם תחת דם . חברי האצ"ל נקטו פעולות של טרור עיוור מול הטרור הערבי . פעולות אלו היו פעולות נקם . חילוקי דעות קשים עלו ביישוב גם בעניין הצעת החלוקה של ועדת פיל מיולי . 1937 המחייבים ראו בה הזדמנות היסטורית שיש לנצלה למרות מג...
אל הספר