מוסדות התנועה הציונית ומוסדות היישוב גם יחד נקראו " המוסדות הלאומיים . " למוסדות התנועה הציונית הייתה סמכות גדולה משל מוסדות היישוב : בעוד פעילותם של מוסדות היישוב הוגבלה לענייני פנים בלבד , הרי מוסדותיה של התנועה הציונית זכו להכרה בין-לאומית בהיותה גוף המייצג את כל היהודים מתוקף אזכורם בכתב המנדט . לפיכך מוסדות התנועה עסקו בענייני חוץ של היישוב ושל התנועה וגם בנושאי עלייה והתיישבות . עוד סיבה להבדלים בסמכויות של מוסדות התנועה הציונית על מוסדות היישוב קשורה בהיבט הכספי : למוסדות היישוב לא הייתה סמכות להטיל מסים , ולכן לא היו להם מקורות כספיים משל עצמם , והם היו תלויים בקבלת תקציבים ממוסדות התנועה הציונית . נוסף על כך , רישיונות העלייה לארץ ישראל היו נתונים בידי ההסתדרות הציונית - היא שהקצתה אותם לעולים החדשים , והיא שסיפקה אדמות לאום להתיישבות . כל אלו תרמו לחיזוק הכוח והסמכות של מוסדות התנועה הציונית לעומת מוסדות היישוב . עם זה , גם ההסתדרות הציונית ידעה מחלוקות וערעור על סמכותה . ב1935- פרשה ממנה המפלגה הרוויזיוניסטית - הצה"ר ( ראשי תיבות של " הציונים הרוויזיוניסטים ;( " והקימה את הה...
אל הספר