בשנות העלייה הראשונה עלו לארץ יהודים מתימן . מאות משפחות מיהודי תימן התיישבו בירושלים , אך קבלת הפנים שזכו לה לא הייתה אוהדת , והם התקשו להשיג עבודה ומגורים . אנשי היישוב הישן דחו אותם בשל גון עורם ובשל ההיגוי המיוחד של העברית שבפיהם . היו שחשדו כי העולים מתימן אינם יהודים והיו שחששו כי ייאלצו לחלוק עמם את כספי "החלוקה . " בתקופת העלייה השנייה יצא שליח מיוחד מארץ ישראל לתימן כדי לעודד יהודים לעלות , וגל נוסף של עולים מתימן הגיע לארץ . מנהיגי הפועלים בארץ ישראל סברו כי התימנים יוכלו לסייע בכיבוש העבודה מידי הפועל הערבי . הם טענו כי הפועל התימני הוא " הפועל הטבעי" וכי ביכולתו להתמודד עם קשיי העבודה והאקלים טוב יותר מן העולה ממזרח אירופה . עולי תימן בתקופת העלייה השנייה לא התיישבו בירושלים בלבד - רובם פנו למושבות הוותיקות . ואולם , גם הפעם המפגש בין העולים לבין היישוב הוותיק היה מפגש קשה . התימנים נחשבו לעובדים מסורים , מתמידים ומסתפקים במועט - ולמרות זאת במושבות היו איכרים שהשפילו אותם : ברחובות ובחדרה היו מקרים שבהם איכרים הכו יהודים תימנים , ובכינרת ובמנחמיה דחו אותם בטענה שאין בעבורם ...
אל הספר