במחצית השנייה של שנות העשרים שררה בין מדינות אירופה אווירה של פיוס , והן חתרו יחד לשלום ולביטחון . מדיניות זו תאמה את רעיונות היסוד של חבר הלאומים ( עמ' ( 72 והגיעה לשיאה בדצמבר 1925 בחתימה על הסכמי לוקרנו בוועידה שהתכנסה בלוקרנו , עיר קיט בשווייץ . בוועידה השתתפו שרי החוץ של צרפת , בריטניה , איטליה ובלגיה , וגם נציגי גרמניה - הייתה זו הפעם הראשונה שבה השתתפה גרמניה , שעליה הוטלה האחריות לפרוץ מלחמת העולם הראשונה , בוועידה בין-לאומית ולנציגי גרמניה היה בה מעמד שווה לנציגי המדינות האחרות . הסכמי לוקרנו קבעו כי גרמניה , צרפת ובלגיה מכירות בגבולות שנקבעו ביניהן בחוזה ורסאי ורואות בהם גבולות קבע . כל אחת מן המדינות התחייבה שלא לתקוף את האחרת , לא לפלוש לתחומה ולהימנע ממעשי אלימות . בריטניה ואיטליה התחייבו לסייע לבלגיה , לצרפת ולגרמניה אם יותקפו . עוד הוחלט כי צרפת תהיה אחראית להגנה על גבולות פולין וצ'כוסלובקיה . גרמניה אף התחייבה לפתור כל סכסוך בשאלת גבולותיה המזרחיים באמצעות בוררות . נקבע כי עם יי ff ום הסכמי לוקרנו תוכל גרמניה להצטרף לחבר הלאומים , ואכן בספטמבר 1926 הצטרפה גרמניה לחבר . ...  אל הספר
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית