לאחר מלחמת העולם הראשונה התמודדה איטליה עם בעיות כלכליות , שניכרו באבטלה גבוהה , באינפלציה והאמרת מחירים , בשביתות ובהפגנות . לכך נוספו אי-יציבות פוליטית ומורל לאומי ירוד . איטליה טענה כי ההבטחות שניתנו לה עם הצטרפותה למלחמה לא קוימו וחשה מושפלת . בעקבות כך התחזק הימין הלאומני באיטליה ותבע את השטחים שהובטחו לה עם הצטרפותה למלחמה . כך למשל הוא תבע את עיר הנמל פיומה , שנמסרה ליוגוסלביה בהסכם השלום . בפיקודו של גבריאלה ד'אנונציו השתלטו ב1919- כחמישה עשר אלף לאומנים איטלקים על העיר והקימו בה רפובליקה . ב1919- הוקמה באיטליה מפלגת ימין חדשה , המפלגה הפשיסטית , ובראשה עמד בניטו מוסוליני . בהשפעתה של הפגנת כוח גדולה של הפשיסטים ברומא ב , 1922- הטיל המלך על מוסוליני את תפקיד הרכבת הממשלה , אף שהרוב המכריע בבית הנבחרים האיטלקי לא היו פשיסטים . כך , ארבע שנים בלבד לאחר תום מלחמת העולם הראשונה חוסלה הדמוקרטיה באיטליה . על פי האידאולוגיה של המפלגה הפשיסטית , המדינה שולטת בכל תחומי החיים של אזרחיה ולזכויות הפרט אין כל משמעות . הפשיזם התנגד לדמוקרטיה ודרש מן האזרחים לציית לדוצ'ה , המנהיג הכול-יכול הע...
אל הספר