באיטליה הפשיסטית היה הדוצ'ה , העומד בראש האומה , המנהיג הכול-יכול , ועל הכול הוטלה החובה לציית לו ולכבדו . המנהיג הגדיר את צורכי האומה , קבע את הדרכים להשגתם ולא נזקק לעצות ממומחים או ממדינאים . הדוצ'ה באיטליה פעל בלא מגבלות - לא מצד החברה ולא מצד מוסדות המדינה . חברי המפלגה נשבעו לו אמונים באופן אישי , וישיבות המפלגה נפתחו בקריאה "יחי הדוצ'ה ! " פולחן האישיות העצים את שלטון היחיד של הדוצ'ה והיו לו ביטויים מגוונים . ברחובות נתלו כרזות תמיכה בדוצ'ה , בעיתונות וברדיו הופיעו ססמאות כדוגמת " הדוצ'ה צודק תמיד , " " דבר אחד יהא יקר לך יותר מכול : חייו של הדוצ'ה , " " זכור לאהוב את האלוהים , אך אל תשכח שאלוהי איטליה הוא הדוצ'ה . " לפולחן האישיות היה מקום נכבד בחינוכם של ילדים ובני נוער הן בבתי הספר והן בתנועות הנוער . תמונות של הדוצ'ה הופיעו בספרי הלימוד והוצגו לראווה בבתי הספר . המנהיג הוצג כאב וכגיבור , והמורים הצטוו להאדיר את תכונותיו , את " אומץ לבו הנפלא" ואת "שכלו המבריק . " המנהיג היה לסמל לאומי , ותמונותיו הוצגו על המבנים הציבוריים ובתוכם ונישאו בתהלוכות רחוב . פשיסטים נלהבים הדפיסו א...
אל הספר