הכוחות הפוליטיים שפעלו באיטליה באותן שנים לא הצליחו לחלץ את המדינה מן המשבר . קואליציות רופפות גרמו לחילופי ממשלות תכופים . חמש ממשלות התחלפו בזו אחר זו בשנים . 1922-1919 המפלגה הגדולה והחזקה ביותר באיטליה לאחר המלחמה הייתה המפלגה הסוציאליסטית . חבריה דגלו בצמצום פערים חברתיים על ידי העברת אמצעי הייצור מהפרט אל הכלל ומניעת ניצול . הסוציאליסטים ביקשו לחולל מהפכה דומה לזו שהתחוללה בברית המועצות באוקטובר 1917 ( עמ' ( 119 והמתינו לרגע המתאים ; ואילו הימין הלאומני אימץ לאחר המלחמה גישה כוחנית : הוא פנה אל האזרחים והחיילים ועודד אותם לתבוע את השטחים שהובטחו לאיטליה עם הצטרפותה למלחמה . ראש הממשלה ויטוריו אורלנדו הואשם בבגידה , מכיוון שהשתתף בוועידת השלום לאחר המלחמה וחתם על חוזה השלום אף על פי שאיטליה לא קיבלה את השטחים שהובטחו לה ( עמ' . ( 68 הימין הלאומני גם תבע את עיר הנמל פיומה , שנמסרה ליוגוסלביה בהסכם השלום . המשורר גבריאלה ד'אנונציו , ( 1938-1863 ) מייצג של הימין , החליט לתפוס את פיומה בכוח ובלא הסכמת הממשלה , וססמתו הייתה " פיומה או מוות . " בפרוץ מלחמת העולם הראשונה הטיף ד'אנונציו ל...
אל הספר