עם התרכזות היהודים בערים , חלו שינויים בדפוסי הכלכלה שלהם - מעבר מעיסוקים כלכליים הייחודיים ליהודים , לדפוסי כלכלה שהושפעו מתהליך התיעוש והמודרניזציה באגן הים התיכון . בהשפעת האימפריאליזם החלו מדינות צפון אפריקה להשתלב בכלכלה הבין-יבשתית , וכלכלתן לא הייתה עוד כלכלה מקומית ואזורית סגורה - גדל הייצוא לאירופה של חומרי הגלם , לדוגמה צמר , עורות ופוספטים , ושל מצרכי מזון , כגון יין ושמן זית . רוב הסוחרים היו אירופים , ובצדם נטלו חלק במסחר גם יהודים מצפון אפריקה . הסוחרים האירופים היו זקוקים לסוחרים מקומיים - שירכשו בעבורם חומרי גלם להפצה באירופה , וכן שיפיצו באזורם את הסחורות שיוצרו באירופה - וסוחרים יהודים השתלבו בעיסוקים אלו : בעזרת הקשרים בין קהילות יהודיות במדינות שונות יכלו היהודים להרחיב את קשרי המסחר אל מעבר לגבולות ארצם . המדינות האירופיות ביקשו גם לשלב במערכת המנהל שהקימו אנשים משכילים מבני המקום , שיסייעו לאירופים לנהל את עסקיהם ואת חשבונותיהם . יהודים יכלו להיקלט בתפקידים כאלה הודות להשכלה שרכשו במוסדות החינוך המערביים במדינותיהם , הודות לשליטתם בכמה משפות אירופה , והודות לנאמנו...
אל הספר