בשנים הראשונות לשלטון צרפת באלג'יריה נתקלו הצרפתים בקשיים רבים : הם לא הכירו את השפה ואת מנהגי התושבים , ולא הייתה במקום מערכת מנהל שיוכלו להיעזר בה ; גם תנאי הטבע באזור , ובעיקר החום הכבד ששרר בו , הקשו עליהם . צרפת עודדה הגירה של צרפתים לאלג'יריה במטרה לחזק את שלטונה במקום . בשטחים שנכבשו החלו להתיישב צרפתים , ואליהם הצטרפו אירופים ממדינות אחרות . האירופים התיישבו בערי החוף , ובהדרגה נהפכו העיר אלג'יר וערי חוף אחרות לערים בסגנון אירופי . התושבים המוסלמים המקומיים נדחקו , ובמקרים רבים אדמותיהם הוחרמו והם נאלצו לעבוד אצל האירופים בשכר מועט . כך נוצר מצב חדש : מיעוט אירופי-נוצרי , שבשנת 1860 כנראה מנה כמאתיים אלף תושבים , שלט באוכלוסייה מוסלמית מקומית שמנתה כשניים וחצי מיליון תושבים . ב1865- ביקר באלג'יר נפוליאון השלישי , קיסר צרפת ( שלט בשנים , ( 1870-1848 ובעקבות הביקור פרסם צו מיוחד ולפיו הותר למוסלמים וליהודים שנולדו באלג'יריה להגיש בקשה אישית לקבלת אזרחות צרפתית - בתנאי שיקבלו עליהם את חוקי המדינה . בהסבר לחוק נקבע כי רק אנשים שרכשו השכלה צרפתית , עמדו בדרישות של מערכת החינוך הצרפת...
אל הספר