במחצית השנייה של המאה התשע עשרה החלו מדינות אירופה להשתלט על שטחים באפריקה ובאסיה . קצב ההשתלטות היה כה מהיר , עד שלקראת סוף המאה התשע עשרה היו חלקים גדולים מאסיה , וכמעט כל אפריקה , בשליטתן של מדינות אירופיות . המדינות התחרו זו בזו בהשתלטות על אזורים . תהליך זה נקרא " אימפריאליזם . " התחרות בין מדינות אירופה על אזורי השליטה כונתה " המרוץ האימפריאליסטי . " מנהיגי המדינות באירופה ביקשו לבטא את הכוח הפוליטי של מדינותיהם על ידי השתלטות על שטחים . ההשתלטות על אפריקה ואסיה סייעה לפרוק את המתח שהצטבר בקשרים המדיניים בין מדינות אירופה ולמנוע התלקחות מלחמה על אדמת אירופה . להשתלטות היה גם היבט כלכלי - האירופים מצאו במושבות חומרי גלם רבים וכוח עבודה זול . מדינות אירופה אף אימצו צידוק אידאולוגי ומוסרי לאימפריאליזם : הן סברו כי בחסותן " יזכו" התושבים באסיה ובאפריקה לקבל את התרבות האירופית ה"מפותחת" וה"נעלה . " תפיסה זו ניזונה מגישה גזענית . לאימפריאליזם נלווה גם מניע דתי , ומיסיונרים ביקשו להטביל לנצרות את עובדי האלילים . במהלך הכיבוש וההשתלטות על אפריקה נוצרו מתחים בין מעצמות אירופה בשאלת השליטה...
אל הספר