האימפריאליזם באפריקה הפגיש בין שני כוחות שאינם שווים : בין המדינות האירופיות של עולם התרבות המערבית לבין התושבים המקומיים , עמי אפריקה . מיעוט אירופי זר שלט באוכלוסייה מקומית שמנתה מיליוני בני אדם . המדינות האימפריאליסטיות התוו גבולות מדיניים חדשים בלא כל התחשבות בשבטים באזורים אלו , וכך פוצלו שבטים בין כמה מושבות . כדי לנהל את החיים במושבות הקימו הממשלות של מדינות אירופה משרד ממשלתי מיוחד , משרד המושבות . כך עשו , לדוגמה , בריטניה , צרפת ובלגיה . משרדי המושבות של המדינות האירופיות מינו לכל מושבה מושל שהיה כפוף להן . המושל היה אחראי על ביצוע מדיניות הממשלה באזור שליטתו , ולשם כך ניתנו לו סמכויות חקיקה וסמכויות ביצוע , ועמדו לרשותו פקידים וכוח צבאי . עם הזמן השתלבו גם בני המקום בדרגות שונות של הפקידות המקומית . ואולם , בעוד הבריטים העניקו סמכויות למנהיגים המסורתיים המקומיים , הצרפתים העניקו סמכויות רק למנהיגים חדשים שהם טיפחו - אנשים שנטמעו בתרבות הצרפתית ורכשו השכלה צרפתית . אחד הנושאים שבהם ניכרה התערבות עמוקה של המדינות האירופיות הוא החינוך . בני המקום נחשבו בעיני האירופים לנחותים , ...
אל הספר