כאשר מדברים על טיפוח יכולת ההבעה בעל-פה הכוונה היא בעיקר לשיח הדבור המתוכנן : קריינות , הנחיה , הרצאה , נאום , שיחה של מורה עם הורים וכדומה . זאת בניגוד לשיח דבור ספונטני ( לא מתוכנן , ( כגון : שיחה עם חבר / ה , שיחה עם בן זוג , שיחה עם ילדים . בשיח דבור מתוכנן הדובר פועל על-פי שורה של כללים המתייחסים הן לתוכן הדברים והן לאופן הצגתם . הסוגות הנלמדות במסגרת לימודי ההבעה בעל-פה נגזרות מתה " ל , והן : קריאה בקול , הדיווח , ההרצאה , הטיעון בעל-פה , הדיון . בספרים אלה בחרנו להוסיף את הנאום , את השיחה האישית ובמידה מסוימת גם את הריאיון . להלן דוגמות לסוגות ההבעה בעל פה . סדר ההוראה בספרים נקבע לפי שיקולים דידקטיים ובתוכם רמת המורכבות הנדרשת מן התלמידים בסוגות אלה . בקריאה בקול – התלמיד אינו מייצר את הטקסט הדבור , הוא אמור להבינו , בדיווח – יש לסכם ולקשר בין עובדות , בהרצאה יש לדווח אך גם לעניין את הקהל , בטיעון בעל-פה יש להכיר את מבנה הטיעון , ובנאום יש להציג טיעונים בעל-פה . הדיון מרכז כמה וכמה יכולות , ובהן – הידע לטעון טיעון , היכולת להאזין ולטעון טענה נגדית ( וכמובן , גם לספר , להשוות , ...
אל הספר