קטע מתוך הספר "דני וקרמבו"

מאת אוריה שביט קרמבו בן . ffff ב ff נים ff ל בני אדם הוא כבר בן יותר מארבעים . מצחיק לח ff ב על זה ככה . אני אוהב אותו . את הכתמים ה ff חורים ff לו . את הריח ff לו , כמו ff ל ספה י ff נה . את הדרך ff הוא מטה את הרא ff לצד כ ff הוא לא מבין מ ff הו . את הלקוקים ff הוא מלקק אותי בלחי כ ff הוא מתגנב בלילה למטה ff לי . את הפרצוף הרציני ff הוא עושה כ ff הוא ff ולח רגל אחורית כדי לגרד את הסנטר . את קורי ה ff נה ff י ff לו בבקר בזויות העינים , כמו פתיתי ארז קטנים . איך ff הוא מרחרח סביב כמו מ ff גע ומניף את הזנב למעלה ולמטה כ ff שמים לו בקערה את החטיפים המיחדים לכלבים . איך ff הוא ff ומט את הרא ff ff לו על הברכים ff לי כ ff אני רואה טלויזיה . הוא אתנו כבר ff ל ff ff נים , מאז ff אבא מצא אותו פצוע במטע ההדרים , ואני לא יכול לדמין את החיים בלעדיו . אבל כ ff צריך לטיל אתו ff ל ff פעמים ביום , ולאסף את הצרכים ff לו , זה מעצבן . מתוך הספר דני וקרמבו בהוצאת הקיבוץ המאוחד . © כל הזכויות שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד  אל הספר